" אני יודעת "לקדוח" להורים וכך אני משיגה כל מה שאני רוצה! "

ההתמודדות של אור ומשפחתה עם היפראקטיביות משולבת בהפרעות קשב וריכוז (ADHD)

אמא ובת

כשאור הגיעה אלי, לא היה רגע ,שבו לא התנועעה. אימה,ענבל, עקבה  אחריה, על כל צעד ושעל ודאגה, שלא תעשה אף לא צעד מסוכן אחד.

"אני יודעת "לקדוח" להורים וכך אני משיגה כל מה שאני רוצה! "כך אומרת אור, כשכולה בת 9 בלבד. אין ספק: את כל רזי העולם היא כבר יודעת: אין ניסוח יותר טוב, שימחיש דברים, כפי  שניסחה זאת אור, בחיוך מפה לאוזן תוך כדי גניבת מבטים לכיוון אמה.

האם ענבל נראתה תשושה לגמרי, כשתיארה את סדר היום של אור, את הערנות הרבה הנדרשת ממנה כתוצאה ממה שקורה בבית הספר, את  הוויכוחים הרבים בבית. היא הדגישה במיוחד את ההתנהלות המתישה  בשעות הלחץ בבוקר לפני ההליכה לבית הספר ובערב לפני השינה. לעיתים הוויכוחים הסתיימו, כאשר הילדה השיגה את מבוקשה או לעיתים בצעקות ובטריקות דלת והסתגרות. "אני כבר לא יכולה יותר, אין לי כוח אליה. אבא שלה הסכים לממן לה מחצית הסכום ממחשב נייד ... הוא צילם אותה במצלמת וידאו ... מבטיחה לכל  העולם שתתנהג יפה. "

כך נראה היום-יום הלחוץ של משפחה - הורים + שני ילדים המאובחנים  כהיפר-אקטיביים הלוקחים באופן סדיר ריטאלין .

מהי היפראקטיביות ?(ADHD - Attention-Deficit and Hyperactivity Disorder)

מוגדרת כהפרעה התפתחותית,  בעיה שכבר הייתה קיימת בתום תקופת הינקות, או שהמקור לה הוא גנטי‏‏, או התרחש בתהליך ההריון או הלידה או לכל היותר בינקות המוקדמת. עדיין לא עמדו על מכלול הסיבות, אולם התוצאה הנצפית היא שינוי נוירולוגי מובהק שאותו ניתן לראות בתחום המטבוליזם של חומרים שונים באזורים שונים של המוח. במיוחד מדובר על דופמין ונוראפינפרין (נוראדרנלין) במספר אזורים במוח ובמיוחד באונה המיצחית (frontal lobe), האזור האחראי בין היתר על ויסות. התוצאה היא בעיה בוויסות של מרכיבים שונים: תנועה (היפר קינטיות) תגובה (אימפולסיביות) והכרה (הפרעת קשב וריכוז).

 

מהם המאפיינים המובהקים של  ADHD?

 

בעיות קשב וריכוז- הלוקה ב-ADHD או ב-ADD אינו מסוגל להיות קשוב (to pay attention) לאורך זמן (חוסר ריכוז), או לחלופין אינו שם לב לדברים שאינם במרכז תשומת הלב שלו (ריכוז יתר).

אימפולסיביות- הלוקה ב-ADHD פזיז, לא שם לב לפרטים חשובים, לוקה בבעיות בעיבוד מידע וביטוי הידע.

היפראקטיביות- הלוקים ב-ADHD נוטים בדרך כלל לתנועתיות יתר. אצל מבוגרים זה מתבטא לרוב בחוסר שקט.

 

כיצד טיפלתי במשפחה ?

התמקדתי ראשית בילדה:בדרך כלל הטיפול הראשון מניב תוצאות מדהימות ואכן כך היה עם אור. כשנשאלה מהי המטרה הראשונית שבה תרצה לטפל ,אמרה אור : "הקשבה לאימא ". וזו הייתה הדרך: במהלך הטיפול נעשו תרגילי מוח ותיקונים דרך מבחן שרירים :תהליך המגלה באופן מדויק מה יש לעשות  ומה הכי נכון לגוף לתרגל לקראת מימוש המטרה.

בתחילת  הטיפול השני הגיעו האם והילדה ודיווחו על שינוי דרסטי במצב . הילדה התיישבה ואמרה בפה מלא ביטחון: "שינית לי את החיים". האם מיהרה להצטרף אליה וסיפרה על אידיליה מדהימה בבית. ולמרות , שידעתי מניסיוני כי זה בדרך כלל מה שקורה אחרי טיפול ראשון, התמוגגתי. אך, מהר מאד נחתנו על קרקע המציאות.

 

הריאקציה

אחרי הטיפול השני הבית חזר לקדמותו ואף נעשה גרוע יותר. זוהי הריאקציה הצפויה לָרוב אחרי טיפול שני או/ו שלישי.  חשוב לציין גם, כי האם החלה בעבודה חדשה מיד לאחר הטיפול השני, כך שהבית וההתנהלות בו עברו שינוי והלחץ בבוקר גבר. ובכל זאת, שינוי משמעותי אחד החזיק מעמד והוא התרחש  בבית הספר בחברת הילדים. לפני כן, תיארה אור  מצב של מתח מאד גדול בין הבנות ועכשיו סיפרה על רוגע פנימי ועל מציאת מקומה בתוך חברת הבנות.

בברור שנערך עם הילדה והאם התברר, כי יש פערים בסוג העונשים וברמתם בין האם לאב ויש ויכוחים בעניין ביניהם וכמובן, הילדה דואגת לדווח בקול ובהתרסה מול הבלבול ביניהם ומתמחה בפירוק ופתיחת התפרים הפרומים בהחלטות של ההורים לגבי תפקוד הבית והילדים.

 

בטיפול הרביעי דיווחה אור על שיפור המצב. הפעם  ביקשתי ממנה  לצייר את הבית שלה.דרך הציור יכולנו להבחין בשינויים קיצוניים באשר למעמדה  ומיקומה בתוך הבית:פעם היא עציץ קטן מרחף באוויר , ופעם עציץ יציב העומד על שולחן איתן הנמצא במרכז החדר (כפי שציירה בציור השני לאחר הטיפול במוח אחד ). השינוי בין הציורים נראה לעין באופן ברור והדהים גם את אור .  

 

במהלך השבוע קיבלתי טלפון נסער מהאם "אנחנו מפסיקים את הטיפול .. אני לא יכולה יותר להתמודד .. אני חוזרת לעונשים ... אני לא יכולה יותר לתמוך...." לאחר שיחה מרגיעה  שקטו הרוחות. בהמשך ,כחלק מהטיפול ,ביקשתי מהאם לשתוק, לא לדבר, לא להתערב  ( האם היתה מאד עייפה אחרי חזרתה מיום עבודה קשה). הילדה החלה "לקדוח" במוחה של האם ע"י אמירות  חוזרות ונשנות על בקשותיה. אז הבנתי כי זה הזמן להכשיר את הקרקע לטיפול תמיכה של ענבל באור. על כך אספר בהמשך.  

 

בפגישה החמישית עלה כבר נושא נוסף, שמהווה אף הוא חלק מהותי מההתנהלות של הבית עם אור :

 

האם לקחת ריטלין לטיול השנתי או לא ?

האם הציבה בפניה שתי אפשרויות: האחת ,לקיחת ריטלין וגם שוקולד לטיול והשנייה, בלי ריטלין ובלי שוקולד. חשוב לציין, כי האם הקפידה אחר ההנחיות הנוגעות לתזונה מתאימה כדי להוריד את רמת אי השקט של ילדיה.( כמטפלת הנני תומכת גדולה בתזונה מתאימה לילדים במצב שלה ורואה שיפורים משמעותיים בחייהם כתוצאה משינוי תזונתי ). מסתבר שאפשרויות אלו הכעיסו את אור והיא ניסתה לנהל מו"מ עליהן, גם שכלו כל הקיצין. עוצמה רבה יש בילדה הזו. בכלל, אור אינה אוהבת את הריטלין. היא טוענת שהוא מכניס אותה לתוך עצמה פנימה וקשה לה לצאת מהמצב הזה. "אני בונה לעצמי סרטים בראש וזה מה שאני עושה בשיעורים ... אני לא מקשיבה למורה, אני מקשיבה מאד לעצמי ". כמטפלת תמכתי בעזרת מבחן השריר, כי על אור להמשיך לקחת ריטלין .

המפגש הבא היה שונה. אור ביקשה להיכנס לטיפול ללא נוכחות אימה. הטיול עבר על מי מנוחות בלי ריטלין ובלי שוקולד.  אור דיווחה שוב על שיפור משמעותי מתמשך בבית הספר.

 

"אני רוצה לעבוד על מערכת היחסים שלי עם הורי ועם אחי". בבדיקת שריר התברר כי עלי להביא לידיעתה של אור על מבנה התפקוד שלה. כלומר : מה יש במבנה גופה שיכול להוות לה יתרון מחד וחסרון מאידך . למידע הזה קוראים ב"מוח אחד" – חזק יותר ממילים . מסתבר כי לאור יש עור דק תרתי משמע . היא פועלת ע"פ גירויים מהסביבה  ומתקשה לנטרלם. אכן , לאור קשה לנטרל את הסביבה וזו בעצם , האבחנה שאיתה באה לטיפול – הפרעות קשב וריכוז משולבות בהיפראקטיביות. עד כאן ,ממש לא פלא, שהגוף שלה מדווח זאת.


הנושא השני ,שהגוף שלה הביא לידיעתה ובעצם נמצא בהכחשה ,הוא ,שהיא חיה תמידית עם תחושת כאב ואי אכפתיות מצד אחרים אליה.  כשסיפרתי  לה על כך, ראשה הנהן בהסכמה ודבריה חיזקו את הממצא הנ"ל. אם כן, מה יש לעשות: הגוף שלה ביקש לבצע מספר תרגילי מוח על מנת להפנים את הידיעה. גוף ונפש חד הם.

איך יוצרים הפנמה של תהליך טיפולי?

מפעילים את הגוף. בשלב זה התבצעו מספר תרגילים מאד בסיסיים מתוך סידרה שנקראת ח.פ.צ. חיים .

ואכן במפגש הבא דיווחה כבר בתחילה כי היה לה בבית שבוע רגוע מאד ונעים. היא סיפרה כי כל השבוע חשבה על המשפט המרפא שלה מהשבוע הקודם והוא :"אני חדת אבחנה " וגם הפעם אימה המתינה לה בחוץ ואור ישבה על כסא המטופלת עם ארשת חשיבות ובמיוחד עם האמונה של "אני יכולה לבצע שינוי בחיי" . שידור זה שלה חיזק בי עוד יותר נתיבו המדויק של הטיפול והביא אותנו למחוזות חדשים. אור בנתה את מעגל הדיבור הפנימי שלה. מעגל שמוביל למעשים רעים ולאחר מכן היא בנתה את המעגל האולטימטיבי שלה– איך להגיע למעשים טובים ?!

תמונה המתארת את מעגל הדיבור ההשלילי הפנימי של אור
מעגל הידבור הפנימי החיובי של אור

אור הלכה הביתה נינוחה יותר עם מעגל חזק וברור של מחשבות.

טיפול תמיכה

בטיפול מספר שמונה נכחה שוב ענבל. הפעם היא הגיעה עם חיוכים ונראה כי קבלה כוחות מחודשים להמשיך את התהליך יחד עם אור. כל זה התרחש אחרי שזימנתי את ענבל לטיפול יחידני - טיפול תמיכה באור.

השאלה הראשונה ששאלתי את ענבל הייתה :"מה את צריכה בשביל תמיכה בילדה שלך?" התשובה של ענבל הייתה מהירה וחד-משמעתית :"אני צריכה סבלנות כדי להגיע למצב של אי הגררות למלחמה. יש לי פתיל קצר". ענבל קיבלה שני מפגשי תמיכה בהן בדקה מהן האמונות המעכבות אותה ומהן האמונות המקדמות בהורות שלה עם אור. מסתבר שהפחד להיכשל רובץ עליה. גם חוסר אמונה שבכלל מגיע לה להצליח בגדול וגם הדעה  שסובבת את כולנו והיא כי יש צורך תמידי להשקיע מאמצים גדולים. כל אלו, לעומת האמונות המקדמות ,שמאפשרות להאמין שהיא  ראויה לשפע, להאמין שהיקום ונשמתו בעדה, להאמין שהכול מגיע בשקט ועם מאמץ ממוקד. ענבל, אישה חמה הפועלת רבות לפי רגשותיה, סבלה מהסתפקות ברסיסי אהבה והתלוננה כי אור דוחה אותה ואינה נותנת לה לחבק אות ולנשק אותה.

כשהצגתי לה את האמונה המאפשרת, היא חייכה מפה לאוזן. "כן, אני הולכת לחוות אהבה 24 שעות ביממה !"

 

"אני רוצה להתארגן טוב יותר בבוקר"

בטיפול תשע הגיעה אור נינוחה ורגועה. היא הייתה מאד ממוקדת וביקשה להציב מטרה מאד ספציפית – "אני רוצה להתארגן טוב יותר בבוקר ואז ארגיש נינוחה ושלווה". בבדיקת שריר הסתבר כי התקיעות והחסימות של אור נעשו בגיל שנתיים. ששאלתי, האם קרה אירוע חריג בגיל הזה ? הרימה ענבל את גבותיה בידיעה ברורה  ואמרה כי בשנה זו איבדה אור את סבתה וענבל איבדה את אימה היקרה. בנוסף לכך, אור עברה בגיל זה ניתוח אוזניים. מסתבר כי גיל זה היה עבור ענבל ואור גיל טראומתי. לאחר תיקון דרך "מוח אחד "אור יצאה הביתה בהרגשה רגועה. ענבל קיבלה תשובות לאופן ההתנהלות של אור בבוקר, המצביעה על רצון עז שמבקש תשומת לב, עניין שחסר מאד בתקופה בה גססה אימה ממחלה קשה.

 

הטיפול האחרון התקיים כבר בחופש הגדול. אור הגיעה למסגרת חדשה – לקייטנה. הפעם זה חופש ואור לא נוטלת את הריטאלין. היה מעניין לשמוע איך אור מתפקדת ללא המרגיע הקבוע .

אור נראתה מאוכזבת ומוטרדת " איך בקייטנה ?"

" לא כל כך טוב לי שם ....יש לי שם הרבה  מריבות ....הלכתי מכות עם חברה שלי .... הבנים כל הזמן מציקים לי, הם מתגרים בי " .

במפגש זה בנינו יחד את טבלת ההתנהגות. בתוך הטבלה בנינו שתי עמודת. האחת עוסקת במציאות היום-יומית, כלומר : התנהגות מצויה ומיד מולה בנינו את עמודת ההתנהגות הרצויה .

טבלת ההתנהגות המצויה והרצויה

טבלת ההתנהגות המצויה והרצויה של אור-

הטכניקה בה נקטתי הראתה לאור בצד אחד את המציאות בקייטנה ואילו העמודה השנייה הראתה כיצד עליה לשחק  בקייטנה בעתיד. המטרה שהצבתי מול אור היא לשחק השבוע משחק חדש עם החברות ועם הבנים בקייטנה.

אחרי  כשלושה שבועות (משך הקייטנה )הודיעה לי האם ענבל בשיחה טלפונית שאור אמרה לה: "אני חושבת שסיימתי לעת עתה את  הטיפול עם ריקי, אני בסדר ".

המשפחה כולה ירדה לאילת לבילוי של שבוע ושוב ענבל התקשרה ואמרה בהתרגשות רבה : " החופש באילת עם אור ואחיה גיל היה מדהים. אמרה והוסיפה עוד: "חזרנו הביתה שמחים ומרוצים ובאווירה זו המשכנו.

בבית אין יותר צעקות, הכול נעשה בנחת רוח, השינוי הוא מדהים, אור מקבלת חיזוקים חיוביים על השינוי העצום. היא תורמת לבית ועוזרת לי בלי שוב בעיה. מה שקודם הייתי צריכה להזכיר לה עשרים פעם, עכשיו היא  "מתקתקת". ביום שישי ארחתי עשרים איש לארוחת ערב והיא עמדה ועזרה לי. בסוף הארוחה שיבחתי אותה לפני כל האורחים. אינני מוותרת על שום הזדמנות לשבח אותה. אני יכולה לגעת בה. היא מחבקת. אני אוהבת את משפחתי אהבה  עזה. אני נהנית לראות את כולם משתפים פעולה ומבלים יחד. יותר מכך, היא גרמה לאביה להודות בכך שהוא היפראקטיבי עם הפרעות קשב וריכוז. הוא אף פעם לא הודה בכך, היא מצליחה לגעת בו במקומות שאף אחד לא הצליח עד היום."

מסתבר  שדפוס ההתנהגות החדש מתחיל לחלחל הביתה. ענבל לקחה על עצמה לשנות ולהביא מרפא לביתה ובמקביל אור  מבינה כי יש דרך אחרת, טובה יותר ונינוחה אשר מביאה לתוצאות טובות יותר ולכן אינה יכולה לקבל את הדפוס הקודם שבו התנהל הבית ואשר עדיין לא הופנם ע"י אביה. גם לאביה הוצע טיפול של תמיכה באור ונראה אם יגיע.

אור היום סומכת  יותר על עצמה ומאמינה ביכולותיה. אין ספק כי ההשקעה וההתמדה של ענבל אימה  יצרה את ההבדל.  אור נמצאת במקום הרבה יותר בטוח, הרבה יותר נינוח ושלו. מקום שיוצר בסיס איתן להתפתחות אישיות עם בטחון עצמי ועם עמוד שידרה משל עצמה.

אור תלך באחד בספטמבר לבית הספר עם תחושה של תמיכה ושל בטחון רב יותר מזה שהלכה לפני שנה.  

 

(כמובן משום צנעת הפרט השמות שונו והשמות האמיתיים שמורים אצלי ובנשמתי .)



להלן תגובתה של ענבל האם על מאמר זה :

 

ריקי שלום,

 קראתי בעיון מאוד רב את המאמר - אין לי שום בעיה שתפרסמי אותו, להיפך אשמח שתפיצי  אותו ויקרא אותו מי שזקוק.

רציתי שתפרסמי גם את תגובתי למאמר: אין לי מילים לתאר את הרגשתי כשקראתי את המאמר, פשוט כל מילה שכתבת כל כך נכונה ומדויקת.אני חושבת שאם אני הייתי צריכה לכתוב את התהליך לא הייתי מצליחה לתאר אותו או למצוא את המילים הנכונות כמו שאת כתבת. פשוט התרגשתי עד דמעות וכל פעם שקראתי בכיתי מחדש.

אני מקווה שדרך מאמר זה המון אנשים יבינו שאפשר לתקן, שאפשר לשפר ולשנות המון דברים בנו ובילדים שלנו.

שמחתי מאוד להיות חלק מהתהליך, לעשות את התהליך ורציתי לציין בפנייך שאת אדם מדהים עם המון תובנות ושפשוט את משהו מיוחד במינו. אז אנו כל המשפחה  רוצים להגיד לך המון

ת ו ד ה    מ כ ל   ה ל ב

ענבל ואור.

השארת תגובה